דיאלוג פנימי

פשוט תתעסק במציאות. פשוט תמשיך את המסע. בלי כאבי ראש מיותרים. למה אתה כל כך בונה סיפורים, מאשים את עצמך, משער השערות. היית לפני רגע בשוונג של אנרגיה חדשה. אנרגיה של יצירה. 

תראה אני מנסה… ואני גם לא באמת יודע אם זה בשליטתי. הגרוע מכך שלפעמים עם אותם סיפורים אני קצת מזדהה. ואז זה אשמה על שהאשמתי את עצמי. חלק מהמסע הוא להיות נוכח בבלבול ובאשליה. לא להתחמק מהאמת הלא נוחה. אז אני עושה עבודה פנימית. מתבונן בעצמי, אבל באמת לפעמים מרגיש שישמקום ליותר פשטות ושחרור.

אני מבין. אתן לך לתת לך עצה - המודעות שלך, היא זאת שבונה סיפורים. אבל זו לא המודעות הגבוהה. זו המודעות שבאה מאותה אשליה. המודעות שבאה מאותה שכחה. המודעות שהיא לקויה מטבעה.

כן אני מתכוון למודעות מהמיינד. מודעות כזו יודעת לייצר סיפורים, לחבר בין מידעים, להשוות בין אנשים ולשער השערות. כל מודעות שבאה מהמיינד סופה תיגמר. יכולה בקלות להוביל לטחינה של מידע ישן.

המודעות השנייה ש-תרכך כל שכבת מציאות, תפרק מגדלים ישנים ותהפוך את המופשט לפשוט היא המודעות שבאה מתשומת לב - אפשר לומר המודעות שבאה מהלב. זו מודעות שבאה מנוכחות, הקשבה ותשומת לב שקטה. היא עוזרת להבחין בסימנים חדשים, בלי לגדל מבנים חדשים. היא עוזרת לקבל אינפורמציה רכה ועדינה מבלי הזדהות עם האשליה. והכל טמון בתוכה. הלב הוא שהגיע מתוך המימד האובייקטיבי שהיה עוד לפני האשליה. המיינד הוא תוצר של האשליה, וסופו לאבד אחיזה. אחיזה במציאות, במוכר ובכל זהות שהוא מלכתחילה יצר. 

לכן, להצעתי הראשונה, שחרר מכל סיפור שבא מהמוכר, מהשוואה. והתחל מנקודת הנחה חשובה - היש שברשותך הוא לא התמונה המלאה. יש עוד שאינך יודע.

האמת, שזה עשה לי סדר ושקט, אולי קצת הקלה והכלה חדשה. הכלה לפתיחה של אפשרויות. 

אני עכשיו גם מבין שהרבה מהחרדה והאשמה מגיעות כתוצאה מבלבול בין האשליה וחוסר ההכרה. כלומר, אי הוודאות שלי לגבי דברים עתידיים או על היותי והמציאות בצירוף של המיינד שאוחז במוכר. והשוואות של נראות יצרו לי הם את החרדה והאשמה. אני מבין שכן, המימד המינטלי קיים ומספק מבחני שעול כשלעצמו, אך הכל מתפרק ונראה כדרמה מוקצנת ברגע שאני מבין את זה. הכל הופך מובן. זאת אשלייה שנאשבת לעוד אשליה. אני חייב תמיד לצאת מנקודת הנחה שאני לא כל מה שאני חושב, מכיר או משער.

אז כל פחד, כאב ואשמה, הוא מתוך האשליה כשלעצמה, שזאת המציאות שאני חיי כרגע בתוכה

ולא אשמה פחד ומורכבות מתוך אשליה שנוצרת מהאשליה.

אני מובן? הצלחת לראות לאן אני חותר? זה נשמע הגיוני?

כן. אני הובלתי אותך לאותה מסקנה. לי זה נשמע ברור ומובן. רוחניות במהותה מציע לך מכשול חשוב בדרך. והוא לא ליצור הזדהות בתוכה - הזדהות שתוביל לבלבול ועוד אשליה. רוחניות במהותה היא להסיר כל הגדרה. כן כל שכבה של היקשרות למשחק ולרבדי העונג והסבל בחוץ, אך באותה נשימה גם למטריקס הפנימי - שחרור מכל הזדהות פנימית עם האיש שרוצה לשחרר כל הזדהות פנימית. בדתות זה נקרא התמסרות לכח עליון, אך שחרור ההזדהות בדרך של אותו זהות שבכלל רוצה להתמסר לכח עליון. ברוחניות זה נקרא התמסרות לרצון האלוהי. הוא מתבטא. הוא משתחרר מכבלי האגו האנושי. ואז יש היזכרות אותנטית. מתוך ראיית המה המהות לא. מה אתה לא. אתה לא כל מה שאתה. אתה לא כל כל מה שאתה חושב על עצמך. וזה כולל כל הקארמות והכאבים. זה כולל כל ההישגים והגדולות. אתה לא כלום. כל קונספט. כל קונספט הוא תוצר לוואי של הרצון האלוהי לגלם את עצמו. ואז להזדהות עם קונספט הוא כבר ההפרדה והשכחה הראשונה ממה שהיה בהתחלה. מהות ללא צורה או הבחנה. 

זה אבסטרקטי! מה שאתה מציע לי הוא להיות נזיר על הר ולהימנע מהמוכר? איך אפשר לעכל ולהכיל את התוכן הזה? 

זה די פשוט. אתה ממש לא צריך לברוח מהמשחק הזה שאת מושלה בתוכו. ההיפך הוא נכון! בעזרת כל הקונספטים, הידע, הכלים והערך שאני נותן לך והמשחק מציע, אתה משתמש, מתחרב, מתפתח, יוצר כוונה שתיצור כיוון להיזכרות, ובו בזמן משחחר כל היצמדות. אנלוגיה פשוטה להבנה - לקבל מתנה שאיתה את הולך לעזור לאחרים ותוך כדי את לא נצמד למתנה שקיבלת ורוצה אותה לעצמך. פשוט משתמש בכל המוכר, חיי באשליה, נמעזרת בכל קונספט ולומד עוד, אך לא נצמד לשום מוכר או חדש שיבוא בדרך.

אז מגיע שחרור מלא, תוך מוכנות לחוות כל אי נוחות, כאב, ריגוש ומסע שהאשליה מציעה.

תודה רבה. אני שמח ששוחחנו.

באהבה יקירי. אני כאן בשבילך.