בלוג - מאמרים

פשוט תתעסק במציאות. פשוט תמשיך את המסע. בלי כאבי ראש מיותרים. למה אתה כל כך בונה סיפורים, מאשים את עצמך, משער השערות. היית לפני רגע בשוונג של אנרגיה חדשה. אנרגיה של יצירה.  תראה אני מנסה… ואני גם לא באמת יודע אם זה בשליטתי. הגרוע מכך שלפעמים עם אותם סיפורים אני קצת מזדהה. ואז זה אשמה על שהאשמתי את עצמי. חלק מהמסע הוא להיות נוכח בבלבול ובאשליה. לא להתחמק מהאמת הלא נוחה. אז אני עושה עבודה פנימית. מתבונן בעצמי, אבל באמת לפעמים מרגיש שישמקום ליותר פשטות ושחרור. אני מבין. אתן לך ל

אחד התדרים הכי קשים הוא דחייה. כשאדם חווה דחייה נפתחים פצעים עמוקים של - חוסר פנימי. תחושת החוסר - "אני לא מפסיק", "אני לא רצוי" ו"אני פחות מאחרים" הופכת בהדרגה כמו בצל לשכבות מורכבות יותר ויותר. אני אישית רואה את זה ככה ש - זה מתחיל ב'קיפאון', עובר ל'בריחה', ואז ל'התנגדות'. התנגדות (חזקה או חלשה ככל שתהיה) היא המצב הרחוק ביותר מהעצמי והפצע שפגע בנפש העדינה.  התנגדות היא כמעט ועיוורון מוחלט לכאב והתסכול שנוצר מהפער בין הרצוי והכאב שגרם וגורם ומצוי אחר… מההסתכלות שלי, כשאנחנו

כשאהיה שם, אז ארגיש טוב״ לתמונה כותרות שונות, אך כולם מצביעות על אותו הדבר. החיים הם תהליך. החיים הם דרך. החיים הם מסע. בתוך הרפתקה מלאה בשיעורים וטלטלות ישנה בחירה בידינו איך לחוות אותן, גם בתוך בלבול וכשלון מוחלט אנחנו יכולים להרגיש שלמים ונוכחים. לעומת זאת בהצלחה נשגבת אנחנו יכולים להרגיש חסרי ערך פנימי וחסרי סיפוק. הקוביה על ראשו של ״המתקדם״ במסע מסבירה כי כל הצבעים כבר נמצאים אצלו וכי רק חסר לו הידע והכלים להגיע להשלמה. הקוביה על ראשו של ״היושב״ ביעד רק משקפת ״למתקדם״ את